הקדמה פוסטית

אף פעם לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה לדעת מה לכתוב.

בדרך כלל זה הולך לי חלק. לא תמיד, אבל לרוב אני מצליחה לכתוב בלי להיתקל בקשיים מיוחדים. לפני שפתחתי את הבלוג, דמיינתי איך

אכתוב הרבה פוסטים מגניבים, ואמשוך קהל רב בעזרת שנינותי, מצחיקוּתי (אני  יודעת  שזו לא מילה אמיתית) והידע העצום שלי בכל נושא, אבל כשניגשתי לכתוב את הפסוט הראשון שלי, לא ידעתי מה לכתוב. טוב, כפי שאתם רואים, החלטתי לכתוב מין פתיחה כזאת, כדי לאמת את זה שפתחתי בלוג. טוב, אז עכשיו, אני חושבת שאכתוב מה אני לא מתכוונת לכתוב פה. ראשית, אני לא מתכוונת לחשוף פרטים אישיים. אם אכתוב על אנשים מסוימים, זה יהיה בשמות בדויים. שנית, אני לא אכתוב על סלבריטאים, כי אין לי שמץ של מושג בנושאים האלה. לא כתבתי את זה ב'אודות' שלי, אבל עד לפני שנה וקצת הייתי בחינוך ביתי. החינוך הביתי היטיב עמי מאוד (זה בעצם אומר שהיה לי טוב) אבל לקראת גיל שתיים עשרה וחצי, זה נמאס עליי לגמרי. אחיותיי החלו ללכת לבית ספר שהוקם בקיבוץ שלי, ואני לא מצאתי לעצמי יותר מדי דברים לעשות. לפיכך, החלטתי ללכת לבית הספר. בסוף החלטתי על בית ספר שפועל ב'רוח דמוקרטית'. אני לא עומדת לגלות את השם של בית הספר, כי שוב - אני לא רוצה לחשוף פרטים אישיים. בואו רק נגיד שזה בית ספר ממש טוב, מלא במדשאות יפות, עצים גבוהים, והיחס בין המורים לתלמידים שונה מבתי ספר אחרים. בכל מקרה, אני לא יודעת על סלבריטאים. אני תמימה מאוד, יחסית לגילי.  אוי ואבוי!!! לא ציינתי משהו ממש חשוב שאתם צריכים לדעת לגבי! טוב, אז ככה - אני פשוט חולה על ספרי הארי פוטר, ואחריהם - ספרים של ריק ריידן. בבלוג שלי אני עומדת לפרסם הרבה סיפורים שלי, כי אני אוהבת לכתוב (תודה ששאלתם(-;).. כדאי לכם לקרוא! אני לא רוצה להשוויץ, אבל הסיפורים שלי מעניינים. וואו, אני כל כך מתרגשת! אני עומדת לירות את יריית הפתיחה של הבלוג. שלוש, ארבע, ו...

 בווווווווום!!!!!!!

הבלוג פתוח! אתם מוזמנים להיכנס!

שלכם,

                                 החולמת בהקיץ