אני חיה במקום קסום ויפהפה, שרוב האנשים לא שמעו עליו. בת שלוש עשרה וחצי, ואהיה בת ארבע עשרה ביולי. אוהבת לראות את הטבע, לקרוא ספרים, לכתוב, וגם חיות. אחת ההרגשות שאני הכי אוהבת בעולם זה כשאני קוראת ספר מעניין. אני חולמנית מאוד, ומכאן שמי. החלטתי לכתוב בלוג כדי שאנשים אחרים יוכלו לקרוא את מה שאני כותבת, וגם להגיב על זה. אני די תמימה, ואני אוהבת סרטים וסדרות. אני לא אוהבת אלימות, אבל כן אוהבת נשיקות. אף פעם לא היה לי חבר. אני מתכוונת לכתוב פה הרבה, ואני מקווה שתקראו את מה שאכתוב. אז זהו, בערך, ומזל טוב על הבלוג החדש:-)
עדיין אין תגובות, אבל כמו שחשבתי, יש אנשים שקוראים. תודה לכם! רגע. יכול להיות שגם אני נחשבת אם אני קוראת את הבלוג של עצמי?
אם כן, אז זה אומר שאף אחד לא קרא. שיט. האמת, אין לי ממש מה לכתוב, אבל אני לא רוצה ללכת לישון בלי לשים לפחות פוסט אחד. החלטתי שאני אכתוב מעכשיו לפי נושאים, והנושא שאני רוצה לדבר עליו הוא....
סרטי אימה!
אז תגידו, מה אתם בעצם חושבים על סרטי אימה? אני אישית ממש מתעבת סרטים מהסוג הזה.
אני פשוט לא אוהבת סרטים שכל המטרה שלהם היא להפחיד! זו גם בדיוק הסיבה שאני שונאת זומבים, ערפדים, אנשי זאב, רוחות וכו'. עצם המחשבה על להתכרבל בשמיכה, בלילה, כשחשוך, ולראות איך איזו אישה שאין לה מה לעשות בחיים צורחת כשהיא מגלה שסבה המת הוא זה שרצח את כולם, מעבירה בי צמרמורת. היום הפוסט יהיה קצרצר במיוחד, כי אני כבר צריכה ללכת לישון, אבל אני חייבת להוסיף עוד משהו, כדי שלא יהיו שום טעויות - אני לא פחדנית, או משהו. פשוט קל להפחיד אותי(-:
איזה כיף! אני מסכימה שלפעמים לפחד זה כיף, אבל אני אוהבת פחד מהסוג של רכבת הרים - מפחיד, אבל מלהיב. בסרטי אימה את קופאת מרוב פחד, צמרמורת מטפסת לך במעלה הגב, ואת רוצה שזה ייפסק, אבל גם רוצה שזה ימשיך.
;){kind=link}