עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני חיה במקום קסום ויפהפה, שרוב האנשים לא שמעו עליו. בת שלוש עשרה וחצי, ואהיה בת ארבע עשרה ביולי. אוהבת לראות את הטבע, לקרוא ספרים, לכתוב, וגם חיות. אחת ההרגשות שאני הכי אוהבת בעולם זה כשאני קוראת ספר מעניין. אני חולמנית מאוד, ומכאן שמי. החלטתי לכתוב בלוג כדי שאנשים אחרים יוכלו לקרוא את מה שאני כותבת, וגם להגיב על זה. אני די תמימה, ואני אוהבת סרטים וסדרות. אני לא אוהבת אלימות, אבל כן אוהבת נשיקות.
אף פעם לא היה לי חבר. אני מתכוונת לכתוב פה הרבה, ואני מקווה שתקראו את מה שאכתוב.
אז זהו, בערך, ומזל טוב על הבלוג החדש:-)
נושאים
סיפורים שלי

ביאליק

09/03/2013 18:41
החולמת בהקיץ

היי ואחר צהריים טובים!

 

לא כתבתי כבר כמה ימים. התגעגעתם אליי? עזבו, אל תענוXD

הנושא שלי היום יהיה ביאליק. האם הוא באמת המשורר הלאומי שלנו? ואיזה מין אדם הוא היה? כנראה שכולם חוץ ממני יודעים,

אבל אני בכל זאת אבדוק! חכו כאן!

חיפשתי, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא את כל מה שהיה כתוב בויקיפדיה. זה לא שאני לא אוהבת לקרוא - להיפך, אני ממש ממש

אוהבת לקרוא! - אבל לא דברים משעממים. בכל מקרה, אני מעתיקה לפה שיר ממש מפורסם שלו, שאני אוהבת:

 

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

 

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

 

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

 

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

 

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

 

הבית המודגש הוא הבית שמדבר אליי במיוחד.  איזה יופי! זה בעצם מדבר על המקוריות שיש באדם. לכל אדם (או כמעט לכל אדם) יש משהו שהוא מיוחד, ורק שלו.  הנה עוד שיר שלו, גם שיר מאוד יפה:

 

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
 

מסכן. כנראה שהיו לו חיים קשים. יש סדנת כתיבה בבית הספר שלי, ואני משתתפת בה. אנחנו קוראים הרבה שירים מסוגים שונים ומשונים - משלמה ארצי עד ליונת וולך. אני מאוד נהנית בסדנת הכתיבה. טוב, אז זה הכול. אין לי עוד מה להגיד על ביאליק. היה משורר טוב, שכבר מת. יש הרבה רחובות על שמו. לסיום, אשים פה שיר שהוא ע"פ מילותיו של ביאליק:

 

 

ביי!

 

                החולמת בהקיץ           

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון