היי היי!
אחרי היעדרות ממושכת למדי אני סוף סוף חוזרת, כשאני רעננה, נלהבת ומלאה בהשראה.
ולחדשות - השבוע לא אצרף קליפים אל הפוסטים שלי, מפני שקיבלתי עונש לא לראות
שום סוג של וידיאו על המחשב. הייתי אמורה להישאר בבית בתור עונש, ולהפסיד את
יום הכיף שיש מחר, אבל זכיתי להחליף את העונש שלי בעונש שהוא לא פחות קשה, אבל
פחות חשוב. כי מחר אני אמורה להיפגש עם הסטודנטית שלי לעבודה סוציאלית, שאיתה
נפגשתי כל השנה, בפעם האחרונה. אחרי הפעם הזאת, לא איפגש איתה יותר, כי היא
תסיים את השנה שלה כאן ותהפוך להיות עובדת סוציאלית מקצועית. אני אתגעגע אליה.
ביום חמישי היה לנו טיול. עושים מין שבוע כיפי כזה, במקום מסיבת סוף שנה. מסיבת סוף
השנה לא מתקיימת כי היה כנס מחזורים לבית הספר שלי, שחגג 60 שנה, ואין מספיק משאבים
בכדי להפיק אירוע גדול נוסף. אני די מאוכזבת, כי ממש חיכיתי למופע הזה: לא רק כדי לשיר,
גם כדי להציג על הבמה. טוב, בעיקר בגלל זה. ביום האחרון של הלימודים אנחנו, מחוג המוסיקה
של בית הספר, ננגן שני שירים. אבל גם עם זה יש בעיות - עם כל האירועים שיש בשבוע הזה,
מתי בדיוק יהיה לנו זמן להתאמן? נצטרך ממש להתאמץ כדי להיות מספיק טובים ליום חמישי,
ואי אפשר להיות טובים בתוך שבוע. בשביל להתאמן בפרק זמן קצר כל כך צריכים להיות מאורגנים,
אחראיים ורציניים, תכונות שלצערי אני לא בטוחה שיש לילדים בחוג שלי (כולל אותי).
וואו. ממש קשה לי להאמין ששנת הלימודים נגמרה. הזמן חלף כל כך מהר... פעם, שבועיים שלמים
נראו לי כמו נצח. האם זה סימן שאני מתבגרת? אפשר לומר שכל נושא ההתבגרות מסומן בשם
מממ"מ - "מעייף, מסקרן, מפחיד, מסובך". אני מצפה לזה, אבל גם מפחדת מזה. אני רוצה כבר
לנסות את עולם המבוגרים, אבל אני רוצה גם לשמור על הדברים שטובים בלהיות ילדה. זה כל כך
מסובך.
בחזרה למה שכתבתי בהתחלה. כמו שאמרתי, אני לא יכולה לשים קליפ, אז במקום זה, אשים
קישור לאתר חמוד של פיות:
הנה התמונה. תעמידו פנים שאתם מרחפים מעל המפל המדהים הזה בתוך כדור פורח, או אפילו
יותר טוב - על גבו הצח של פגסוס אצילי יפהפה, הפגסוס שליבו קשור אליכם בקשר נצחי אחרי
שהצלתם אותו מציידים צמאי דם ותאבי בצע.
יאללה, חייבת לזוז. אוהבת אתכם!
החולמת בהקיץ
;){kind=link}