פרולוג
אני פוקחת את עיני.
השמיים מתפרשים מעליי, אפורים ופניניים. רוח קלה מניעה את ענפי העצים. ראשי הולם מרוב כאב, ומאפיל על כל שאר התחושות שאני
חשה באותו רגע. אני מחכה שהכאב ישכך מעט, ומזדקפת. זרועותיי כחלחלות לבנות, ומאובנות. אני מביטה כלפי מטה, ורק אז מבחינה
שכולי מכוסה בפתיתי שלג. אני מרימה את ידי אל מצחי, משפשפת אותו בבלבול, ונרתעת. המצח שלימכוסה בנוזל חמים.
אני בוחנת את ידי ומתמלאת בחילה קשה – היא מכוסה בדם. ממה בדיוק נפצעתי? אני לא מצליחה להיזכר בשום דבר.
אני מתרוממת במאמץ רב ומתיישבת. עיני בוחנות את קרחת היער הגדולה שבה כרגע התעוררתי, ואז אני מבחינה בעץ.
ניכר שבעבר היה עץ גאה, אבל כעת הוא מושלך על האדמה, שורשיו חשופים ושרף דביק מטפטף ממנו אל הקרקע.
צמרמורת עוברת בי. מי היצור שהיה עד כדי כך חזק כדי לעשות דבר כזה? מבטי מטייל במעלה העץ ונתקל בחפץ מסוים, שמאוד מוכר לי מאיפשהו.
אני קמה בזינוק מהיר, ניגשת אל העץ ונוטלת את החפץ. זה פנקס בעל כריכה קשה כחולה ודפים לבנים. בדף הראשון כתוב בכתב יד מרושל, ' שייך לטרנס צ'יינטון. רחוב סארי 14, וורמוד, קליפורניה ".
אני מרגישה איך הלב שלי מתחיל לדפוק מהר כפליים. הזיכרונות מציפים אותי במהירות מבעיתה. אני מתיישבת על גזע העץ ונזכרת כיצד גררתי לכאן את טרנס, שככל הנראה הוא החבר הכי טוב שהיה לי בחיים. אני נזכרת כיצד הותקפנו על ידי יצור ששאגתו הייתה כה מבעיתה, עד שלא
העזתי להביט בו. כיצד התחבאנו, וכיצד דווקא אז היה לי את אחד ההתקפים שלי. אני נזכרת שעוד הספקתי לראות שתי עיניים שחורות מבריקות, ואז הכול החשיך. ברגע הבא התעוררתי בקרחת היער הזאת, וטרנס נעלם.
אני מרגישה שגוש גדול של בכי עולה ומטפס במעלה גרוני. הכול באשמתי. תמיד אני מסתבכת בדברים שלא נוגעים לי, והפעם טרנס הוא ששילם את המחיר.
הזיכרונות שבים וחוזרים, חדים יותר ממקודם. אני חושבת על כל מה שקרה. איך הסתבכתי בזה?
הרי רק לפני חמישה חודשים עברתי לקליפורניה וניסיתי לא להיבהל מהחיים החדשים שציפו ממני להתרגל אליהם. כל כך הרבה קרה מאז. אני עוד זוכרת איך הכול התחיל...
פרולוג
אני פוקחת את עיני.
השמיים מתפרשים מעליי, אפורים ופניניים. רוח קלה מניעה את ענפי העצים. ראשי הולם מרוב כאב, ומאפיל על כל שאר התחושות שאני
חשה באותו רגע. אני מחכה שהכאב ישכך מעט, ומזדקפת. זרועותיי כחלחלות לבנות, ומאובנות. אני מביטה כלפי מטה, ורק אז מבחינה
שכולי מכוסה בפתיתי שלג. אני מרימה את ידי אל מצחי, משפשפת אותו בבלבול, ונרתעת. המצח שלימכוסה בנוזל חמים.
אני בוחנת את ידי ומתמלאת בחילה קשה – היא מכוסה בדם. ממה בדיוק נפצעתי? אני לא מצליחה להיזכר בשום דבר.
אני מתרוממת במאמץ רב ומתיישבת. עיני בוחנות את קרחת היער הגדולה שבה כרגע התעוררתי, ואז אני מבחינה בעץ.
ניכר שבעבר היה עץ גאה, אבל כעת הוא מושלך על האדמה, שורשיו חשופים ושרף דביק מטפטף ממנו אל הקרקע.
צמרמורת עוברת בי. מי היצור שהיה עד כדי כך חזק כדי לעשות דבר כזה? מבטי מטייל במעלה העץ ונתקל בחפץ מסוים, שמאוד מוכר לי מאיפשהו.
אני קמה בזינוק מהיר, ניגשת אל העץ ונוטלת את החפץ. זה פנקס בעל כריכה קשה כחולה ודפים לבנים. בדף הראשון כתוב בכתב יד מרושל, ' שייך לטרנס צ'יינטון. רחוב סארי 14, וורמוד, קליפורניה ".
אני מרגישה איך הלב שלי מתחיל לדפוק מהר כפליים. הזיכרונות מציפים אותי במהירות מבעיתה. אני מתיישבת על גזע העץ ונזכרת כיצד גררתי לכאן את טרנס, שככל הנראה הוא החבר הכי טוב שהיה לי בחיים. אני נזכרת כיצד הותקפנו על ידי יצור ששאגתו הייתה כה מבעיתה, עד שלא
העזתי להביט בו. כיצד התחבאנו, וכיצד דווקא אז היה לי את אחד ההתקפים שלי. אני נזכרת שעוד הספקתי לראות שתי עיניים שחורות מבריקות, ואז הכול החשיך. ברגע הבא התעוררתי בקרחת היער הזאת, וטרנס נעלם.
אני מרגישה שגוש גדול של בכי עולה ומטפס במעלה גרוני. הכול באשמתי. תמיד אני מסתבכת בדברים שלא נוגעים לי, והפעם טרנס הוא ששילם את המחיר.
הזיכרונות שבים וחוזרים, חדים יותר ממקודם. אני חושבת על כל מה שקרה. איך הסתבכתי בזה?
הרי רק לפני חמישה חודשים עברתי לקליפורניה וניסיתי לא להיבהל מהחיים החדשים שציפו ממני להתרגל אליהם. כל כך הרבה קרה מאז. אני עוד זוכרת איך הכול התחיל...